1ומשיבים: התם חד קרא כוליה לגופיה שם מקרא אחד כולו לגופו לעצם הענין שצריך לשבת בסוכה, וחד ומקרא אחד בא ללמד שתהא שם סככה, שיש צורך שיהיה סיכוך לסוכה, ונמצא שנשארו רמזים עבור שלוש דפנות. ולגוף ההלכה, מעירים: אתאי הלכתא באה ההלכה למשה מסיני וגרעתה את הדופן השלישית, שאינה צריכה להיות דופן שלמה, ואוקימתה והעמידה אותה על טפח בלבד.2ומקשים ממקור נוסף: אלא מעתה, שמועיל המקרא ומועילה המסורת, מה שנאמר ביולדת נקבה "וטמאה שבעים כנדתה" ויקרא יב, ה שהם ארבעה עשר יום, ולפי הכתיב אפשר לקרוא "שבעים" ימים, נאמר גם כן: אהני קרא הועיל המקרא שטמאה ארבעה עשר יום, ואהני ומועילה המסורת שטמאה שבעים יום, וכשנחלק את ההפרש ביניהם, שהוא חמשים וששה יום, נמצא שארבעים ותרין ושנים ימים בעיא למיתב צריכה לשבת בטומאה!3ומשיבים: שאני התם שונה שם שאין מתחשבים במסורת, אלא מניחים שאין מדובר בכתוב אלא על שבועות, משום דכתיב שנאמר שם: "כנדתה" כלומר, כימי נידתה, והם שבוע ימים.4א ועוד בטעמם של בית הלל, שחטאת שנתנה מתנה אחת כיפר, מעירים: ותנא מייתי לה מהכא והתנא מביא ראיה לדבר הזה מכאן, וכפי ששנינו בברייתא: נאמר בחטאת החיצונה שלוש פעמים: "וכפר עליו הכהן" ויקרא ד, כו "וכפר" ויקרא ד, לא "וכפר" ויקרא ד, לה בשעיר נשיא, בשעירה ובכשבה, ללמד שכיפר גם אם לא נתן שלוש מתוך ארבע מתנות הדם שבחטאת. וצריך כתובים אלה מפני הדין כלומר, מפני שמן הסברה היה אפשר להגיע למסקנה אחרת,5שיכול היית לומר, והלא דין וסברה הוא: נאמרו דמים למטה בשאר קרבנות כגון עולה ושלמים הניתנים בחציו התחתון של המזבח, ונאמרו דמים למעלה בחטאת, שדמה ניתן על קרנות המזבח למעלה, מה מתן דמים האמורים למטה אם נתנן במתנה אחת — כיפר בכך, אף דמים האמורים למעלה שנתנן במתנה אחת — כיפר.6ואפשר לומר אחרת, או כלך לך לדרך זו, ואמור להיפך: נאמרו דמים בפנים בחטאות הפנימיות ונאמרו דמים בחוץ בחטאת חיצונה, מה דמים האמורים בפנים אם חיסר אחת מן המתנות — לא עשה ולא כלום, אף דמים האמורין בחוץ אם חיסר אחת מן המתנות — לא עשה ולא כלום!7הואיל ויש לנו שתי אפשרויות סותרות, נראה למי דומה יותר. מצד אחד דנין חוץ מחוץ כלומר, חטאת חיצונה, משאר זבחים שדמם ניתן על המזבח החיצון, ואין דנין חטאת שבחוץ מחטאת שבפנים. או מצד אחר, כלך לך לדרך זו: דנין חטאת ויש בה מתן ארבע קרנות שבחוץ, מחטאת וארבע קרנות שבפנים, ואל יוכיח קרבן הנעשה בחוץ, שאין הוא חטאת ואין בו מתן ארבע קרנות!8וכיוון שאין להכריע מצד הסברה, יש ללמוד מריבוי הכתובים — תלמוד לומר: "וכפר" "וכפר" "וכפר", שלוש פעמים בחטאת החיצונה: "וכפר" — אף על פי שלא נתן אלא שלש הרי זה כיפר, ויצא ידי חובתו. "וכפר" — אף על פי שלא נתן אלא שתים, "וכפר" — אף על פי שלא נתן אלא אחת.9ושואלים: והאי מיבעי ליה לגופיה והרי כתוב זה נצרך לו לגופו בכל אחת משלוש החטאות, לומר שהיא מכפרת! אמר רבא: בר אדא מרי אסברה הסביר לי את הדבר, אמר קרא הכתוב בכל אחת מן החטאות: "וכפר... ונסלח לו" ויקרא ד, לה, והרי זו היא כפרה זו היא סליחה, ואם כן די היה לומר רק "ונסלח", ולכן נאמרה לשון "וכפר", להדגיש — גם אם לא נתן את כל המתנות. ומקשים: גם אם יש בכך יתור, מנין שמדובר כשחיסר מארבע המתנות?10אימא אמור שמכפר רק כשנתן את כל המתנות, אבל רק שינה את מקומן, ודרוש כך: "וכפר" — אף על פי שלא נתן אלא שלש למעלה ואחת למטה, "וכפר" — אף על פי שלא נתן אלא שתים למטה ושתים למעלה, "וכפר" — אף על פי שלא נתן כולו למעלה אלא הכל למטה!11אמר רב אדא בר יצחק: אם כן, שכיפר כשנתן הכל למטה, ביטלת תורת ארבע קרנות הכתובות בחטאת, שהן בראש המזבח. ותוהים: מה טענה היא זו? ואי רחמנא אמר ואם התורה אמרה דבר זה — ליבטלון שייבטלו!12אמר רבא טעם אחר: לפי שאיזהו דבר שצריך שלש לשונות של "וכפר" — הוי אומר: אלו קרנות, שצריך ללמד על שלוש מהן שאם לא נתן עליהן כיפר. אבל להכשיר כל ארבע מתנות למטה צריך היה ארבעה "וכפר".13ומקשים עוד: ומכל מקום, ניתן היה לדרוש את שלושת הכתובים לגבי מקום המתנות, בלא לבטל תורת ארבע קרנות, ואימא אמור כך: "וכפר" — אף על פי שלא נתן אלא שלוש למעלה ואחת למטה, "וכפר" — אף על פי שלא נתן אלא שתים למטה ושתים למעלה, "וכפר" — אף על פי שלא נתן אלא אחת למעלה ושלש למטה!14ומשיבים: הצעה זו מתחילה אין לה מקום, כי לא מצינו מצאנו דמים שחציין נותנים למעלה וחציין למטה. ותוהים: והאם לא מצאנו? והתנן והרי שנינו במשנה לגבי הזאות שמזה הכהן הגדול ביום הכיפורים על הכפורת: הזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה!15ומשיבים: לא היה מזה ממש למעלה ולמטה, אלא כמצליף. ושואלים: מאי מה פירוש "כמצליף"? מחוי היה מראה רב יהודה בידו — כמנגדנא כמי שמכה שמכה בכל פעם במקום נמוך יותר, אבל בסמוך. ומקשים עוד: וכי אין דמים שחציים ניתנים למעלה וחציים למטה?16והרי שנינו כי לאחר שהיזה הכהן הגדול ביום הכיפורים על ארבע קרנות מזבח הזהב, הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים;17מאי לאו אפלגיה האם אין הכוונה שהיזה על חציו, אמצע גובהו של המזבח, כדאמרי אינשי כמו שאומרים בני אדם: טהר טיהרא דיומא צהרו צהרי היום כלומר, אמצע היום? ונמצא שיש דמים במזבח הפנימי למעלה — על הקרנות שבראשו, ולמטה — על צידו! אמר רבא בר שילא: לא, הכוונה שהיה מזה אגילוייה על המקום הגלוי בראש המזבח, שהיה מנקה אותו מן הדשן של הקטורת. וזהו ענין "טהרו", כפי דכתיב שנאמר: "וכעצם השמים לטהר" שמות כד, י.18ומקשים: ועדיין, האם לא מצאנו דמים שחציים למעלה וחציים למטה? והאיכא והרי יש שירים, ששופכים אותם ליסוד המזבח, גם בקרבן חטאת שדמו ניתן למעלה! ומשיבים: שירים לא מעכבי אינם מעכבים את הכפרה, אבל דמים מעכבים אינם ניתנים חציים למעלה וחציים למטה.19ומקשים: והאיכא והרי יש שירים הפנימים כלומר, שיריים של הקרבנות שמזים מדמם על קרנות המזבח הפנימי, ששופכים אותם ליסוד המזבח החיצון, דאיכא דמאן דאמר מעכבי שיש מי שאומר שהם מעכבים! ומשיבים: מה שנאמר שאין דמים ניתנים חציים למעלה וחציים למטה, בחד מקום קאמרינן במקום אחד אנו אומרים, ואילו שיריים של הקרבנות הפנימיים אינם ניתנים בפנים, אלא במזבח החיצון.20א שנינו במשנה כי לדעת בית שמאי, אם נתן שתי מתנות בחטאת — כיפר, ובשאר זבחים — מתנה אחת, ולדעת בית הלל גם בחטאת מתנה אחת מכפרת. ובענין זה תניא שנויה ברייתא: ר' אליעזר בן יעקב אומר, בית שמאי אומרים: שתי מתנות שבחטאת כלומר, אם היזה שתי הזאות בלבד, וכן מתנה אחת שבכל שאר הזבחים, הואיל והן מכפרות בדיעבד — הן מתרת את הזבח באכילה, למרות שלא היזה על כל קרנות המזבח, והן גם מפגלות שאם חישב באותן שתי מתנות החטאת מחשבת חוץ לזמנו, או באחת משאר הקרבנות — הרי זה עושה את הקרבן פיגול.21בית הלל אומרים: אחת שבחטאת ואחת שבכל הזבחים — מתרת ומפגלת.22מתקיף לה מקשה על כך רב אושעיא: אם כן, ליתנייה שישנה את ההלכה הזו לגבי אצל שאר המקרים שיש בהם קולי בית שמאי וחומרי בית הלל שהוזכרו במסכת עדיות, כי לדעת בית הלל הפיגול בחטאת חל גם אם חישב במתנה אחת מחשבת חוץ לזמנו, ולדעת בית שמאי דווקא כשחישב בשתים!23אמר ליה לו רבא: כי איתשיל כאשר נשאל הדבר ונחלקו בו, להתירא איתשיל לגבי היתר נשאל כלומר, לא לענין הפיגול, אלא לגבי ההיתר לכהנים לאכול את הבשר, דהוו להו שהריהם נמצאים בית שמאי סבורים לחומרא, שאינם מתירים את הבשר באכילה אלא לאחר שתי מתנות, ומשום כך לא נשנה הדבר כקולי בית שמאי.24ב אמר ר' יוחנן: שלש מתנות אחרונות שבחטאות למרות שאינן מעכבות את הכפרה לדעת בית הלל, שהלכה כמותם, מכל מקום אינן באות בלילה, מאחר והדם נפסל בשקיעת החמה. והן באות לאחר מיתה אם מתו הבעלים לאחר מתנה אחת, שהרי כבר נתכפרו בראשונה. וכיון שמצוה ליתנן על המזבח, המעלה מהן בחוץ מחוץ למקדש — חייב.25אמר רב פפא: יש מהן בשלוש מתנות אלה, דברים שדנים אותן כתחלתו כלומר כדם חטאת לכל דבר, ויש מהן שדנים אותן כסופו, כשיירי הדם.26והוא הולך ומפרט: לגבי החיוב אם נזרק הדם בחוץ, ולגבי האיסור לזרוק בלילה, לגבי איסור זרות שזר שזרק את הדם בפנים חייב מיתה, ולענין הצורך לעשות זאת בכלי שרת, וכן להזות על קרן המזבח דווקא, ושצריך לעשות את ההזיה באצבע, וכן לענין כיבוס דם חטאת שניתז על הבגד, ולענין הצורך לשפוך את השירים של מתנות אלה על יסוד המזבח — הרי זה כתחלתן כהזאה ראשונה.27אבל אין הדין כן לענין המיתה, שיכול להזות דם מתנות אלה לאחר שמתו הבעלים, וכן נתינת דם זה לא שריא ולא מפגלא אינה מתרת את הבשר באכילה, שכבר הותר בראשונה, ואינה מפגלת אם חישב מחשבת חוץ לזמנו, וכן לא עיילא לגואי אינה נכנסת לפנים שאם נכנס דמן של מתנות אלה להיכל — אינו פוסל את החטאת, שלדברים אלה דנים אותן כסופן כאילו היו שיירי דם חטאת.28ולגבי דין כיבוס שיש במתנות אלה, אמר רב פפא: מנא אמינא לה מנין אני אומר אותה את ההלכה הזו? דתנן ששנינו במשנה להלן: אף שדם חטאת שניתז על הבגד טעון כיבוס, אם ניתז דם החטאת ישירות מן הצואר של הבהמה על הבגד — אינו טעון כיבוס, לפי שלא נתקבל הדם בכלי. וכן אם ניתז מן הקרן לאחר שהוזה עליה הדם, ומן היסוד לאחר שנשפכו עליו השיריים — אינו טעון כיבוס. ונדייק: ניתז מן הקרן אינו טעון כיבוס, הא אבל אם ניתז מן הדם הראוי לקרן — טעון כיבוס, ושלוש מתנות אלה הרי צריכות להינתן על הקרן.29ודוחים: וליטעמיך ולטעמך, לשיטתך, יכול אתה גם לדייק ממה ששנינו: ניתז מן היסוד אינו טעון כיבוס, הא אבל ניתז מן הדם הראוי ליסוד כלומר, לאחר שניתן מן הדם על הקרנות, טעון כיבוס? והרי "אשר יזה דמה על הבגד" ויקרא ו, כ כתיב נאמר, פרט לזה שכבר הוזה!30אלא הא מני זו כשיטת מי היא? שיטת ר' נחמיה היא, דתנן ששנינו במשנה, ר' נחמיה אומר: שירי הדם שהקריבן בחוץ — חייב, ולדעתו אף שיירי דם החטאת הריהם כדם החטאת עצמו, וממילא גם טעונים כיבוס. אבל לדעת חכמים שאינם סבורים כמוהו, לא ניתן לדייק באופן זה מן המשנה.31ומקשים: וגם לשיטת ר' נחמיה, האם ניתן לדייק כן? אימר דשמעת ליה אמור ששמעת אותו את ר' נחמיה אומר דבר זה לענין העלאה בחוץ, מידי דהוי כמו שהוא הדין לגבי איברים ופדרים, שאף שאינם מעכבים את הכפרה, מכל מקום אם מעלה אותם בחוץ חייב. אבל לענין כיבוס מי האם שמעת ליה אותו שמחייב בדם השיריים? ומשיבים: אין כן, שמענו אותו גם בענין זה.
